חלקות - ההולנדים 8
                    

כתובת החלקה: ההולנדים 8

דיירי החלקה :

אופי החלקה : נחלה

שנת הקמת הבית: 1953



את הבית בנו אברהם (1917-2002) ויהודית (1919-2010)סלמונס.

מספר אברהם:

נישאנו ב- 1942 ובמלחמת העולם היינו בשוויץ. ברחנו ב 1942 ושהינו בשוויץ עד 1945.

משוויץ רצינו לנסוע ישר לפלסטינה.

אחי לא חזר מהשואה, ידענו שילד אחד (מרדכי) נותר בהולנד ורצינו לחזור לטפל בו.

חזרנו להולנד עם אלכס שנולד בשוויץ ב 4/5/45 .

חזרנו להולנד באוגוסט 45 עם ילד בן 3 חודשים.

הקמתי מחדש את העסק שלנו - סיטונאות נעליים מעור ועץ.

החלטנו לחיות בהולנד 5 שנים ואם נימצא מישהו שיקנה את העסק, נמכור, ואם לא נחסל - וניסע לפלסטינה.

חיפשנו דרך לבוא לישראל.

בהולנד הקימו קבוצה של אנשים שרוצים לגור בישראל שנקראה "שיכון הולנדי".

אגון פרידמן מכפר ידידיה שמע על הקבוצה (אשתו היתה מהולנד) והוא בא לחברת יכין-חקל והציע להם לגייס אנשים שיקנו את הפרדסים שהיו באחריותה.

אגון בא להולנד וישב עם הקבוצה ומכר לנו את החלקה.
הוא הציע שתי אפשרויות: אחת בדרום בגן-יבנה ואחת "ליד כפר ידידיה".
היה קשה לשלם כי אי אפשר היה להעביר כסף.
קניתי מניות של "אתא" ובצורה כל שהיא הכסף עבר.


בקבוצה היו:
נפגשנו עם קבוצה שלמה -
חוקס, סלמונס, מאייר, פרנקנהאוס, פלם, קן, מנספלד, הקרט, כהן.

אני גרתי בעיר וינסחוטן.

חברי הקבוצה היו מכל מיני מקומות בהולנד.

רוב הקהילה בעיירה שלנו הושמדה.

הפגישות היו ב 1950.

את חברי הקבוצה הכרנו בפגישות.

הפגישות היו בכמה מקומות בהולנד, היו כמה פעמים, כמה שעות בכל פעם.

חלק מחברי הקבוצה רק רצו לרכוש בית בישראל כהשקעה או לביטחון.

לנו זה היה חשוב לקום ולהסתלק מהולנד, אז פרשנו וקיימנו מגעים עם אגון פרידמן לחוד.

אגון בא להולנד כמה פעמים.

ב 7/5/51 עלינו ארצה.

השתכנו בבית של אלפרד לוי (בירידה לאביחיל - כיום גר שם אורי מיכאליס).

זה היה זמני. הבית היה בלי חשמל וגרנו שם עם שלשה ילדים.

שלחנו מהולנד כמה ליפטים עם ציוד ואפילו חלונות ודלתות.

גרנו בחדר אחד כולנו יחד.

עם חנן ונדרברג אספנו מיטות וכסאות מחברים בכפר ידידיה.

גרנו חצי שנה בבית של אלפרד לוי.נאמר לנו בהולנד שהבית שלנו "ממש מוכן" ולמעשה היו רק יסודות.

את הבית שלנו בנו אלפרד לוי וצבי המלבורג (דברת) מכפר ידידיה.

אני עבדתי כטרקטוריסט על טרקטור אוליבר עצום בעבודות בנין.

נכנסנו לבית שלנו בנובמבר 1951.

כשנכנסנו היה לנו חשמל (אצל אלפרד לוי לא היה).

כולם קיבלו עבודה דרך אגון פרידמן.

סגל הראה לנו את הפרדס שלנו ואני לא הבנתי איך הוא מבחין בגבולות הפרדסים.

אבא של אברהם צוקרמן קיבל אותי לעבודה בפרדס ועבדתי בהשקיה ובקטיף,

עבדתי מספר חודשים ואז עברתי לעבוד בטרקטור.

התכוונתי לעבוד במפעל "פדרם" שבנתיים בנו אותו ב 1951(כיום המחסן ברחוב הפרדס).

המפעל נקרא "פדרם" - פרדס הדר-עם. הבוס היה פלם שהיה הכימאי. מפעל למיצים.

הבאתי איתי מהולנד ג'יפ מעודפי הצבא האמריקאי. את רוב החלקים מג'יפ גנבו באוניה או במכס.

בג'יפ השתמשתי להיות נהג של שני קבלני בנין - מיטלמן ולובלסקי שבנו באיזור נורדיה.

את הג'יפ מכרתי כי לא יכולתי לעמוד בהוצאות.

ב- 1951 או 52 קיבלנו לול של 50 עופות מהסוכנות.

רצינו להקים מפעל למשקאות - פאלם הבוס, לו קאן ואני היינו השותפים האקטיביים והיו עוד משקיעים פסיביים.

הארגון של הקמת המפעל היה ע"י פלם, אגון פרידמן ואני.

הקמנו את המבנה והבאנו את המכונות מהולנד - ציוד מודרני.

ההקמה ארכה חצי שנה ואולי יותר.

קיבלנו חשמל למכונות אבל לא לתאורה !!!.

מהפרד והלול אי אפשר היה לחיות.

רצינו להתחיל לפעול אבל לא היה לנו סוכר בגלל הצנע.

עשינו הסכם עם אנשים מנתניה שהיה להם סוכר והם באו להדר-עם והתחילו לעבוד, אבל כעת היו 6-7 שותפים והיה שמח...

אני הייתי נהג על מכונית. היו לנו 3-4 משאיות, אבל כסף לא היה.

פלם היה המיקצועי היחידי. הוא היה כימאי. הוא עזב די מהר כי הקפיד מאוד על טיב והם לא - וזאת הוא לא יכול היה לסבול.

בנתיים התווספו עוד 2-3 שותפים ממפעלים קטנים, בזמן מסוים היו כ 12 שותפים.

הישיבות התנהלו בעיקר באידיש ואני לא הבנתי מילה... אבל אני הוכרחתי לרשום פרוטוקול.

היה מחזור עצום אבל כסף לא ראינו.

פלם עזב ראשון. לו קאן היה חכם ומכר את מניות שלו וקיבל את כספו חזרה.

אני עזבתי שלישי כי רציתי לשמור על הבריאות שלי...

ב- 1953 המפעל התמוטט. (עמרם זהבי זוכר איך כילדים הלכנו לאסוף שם את הפתקאות שהדביקו על הבקבוקים ועם הנטישה היו מפוזרות בכל מקום).

ב- 1953 הרחבתי את הלול. בניתי עם מרכי שלמד נגרות בעמל.

הרחבנו לאט לאט.

כל החיים חיינו מלול ופרדס.

המכונות של המפעל הועברו לנתניה ובמבנה הקימו את מחסן "אגרא" ושם היה מחסן התערובת.

הקימו את אגרא והיו ריבים גדולים בכפר על שיווק (“תנובה" מול "טנא").

אני רוצה לציין שגוזנר עזר לנו רבות. הוא היה מהותיקים ונתן לנו יד. נסע איתנו לחיפה לעזור לנו לשחרר את הג'יפ. אני זוכר שהיינו בבת מיצווה של זמירה שנערכה בכפר חיים.

זה היה הארוע הראשון שהשתתפנו בו ולא הבנו מילה.

גוזנר היה מהבודדים שעזר לעולים חדשים.

בבית זה גדלו מרדכי (1937), אלכס (1945) והדסה (1948).


 
פורים בבית האריזה 1960 בתמונה התחתונה-ימינית
גיטה הטי יהודית קטי תאה רבקה אברהם סלומונס בפרדס
עמרם מרשנד סלמונס הקרט מאיר זהבי


 
אלכס אברהם ויהודית סלמונס בתמונה התחתונה-שמאלית
חגיגות יובל לכפר - 1983 אברהם בפתח מפעל פדרם



 

עירית אליה הדסה אילת בלה חסיה צבי אילן
פוטש אלישע סלמונס רבינוביץ צדיקוב פרנקנהוס מרשנד
19/3/1965



יהודית ואברהם בבית יוליאנה


בחזרה לדף החלקות